״למה שמיילדת שעוסקת בליווי רגשי תלך ללמוד תואר שני במגדר?״ היא שאלה אותי בראיון הקבלה
״למה שמיילדת שעוסקת בליווי רגשי תלך ללמוד תואר שני במגדר?״ היא שאלה אותי בראיון הקבלה. אז היום, שנתיים לאחר שיצאתי לדרך, סיימתי את התוכנית ללימודי ׳נשים ומגדר׳ לתואר שני. היום, אני כבר יכולה לומר לכן למה. וזה כל כך חשוב. אחרי מאות טקסטים, עשרות מושגים חדשים והמון נשים מבריקות שפגשתי במאמרים, אני אומרת לכן שזה משמעותי. אנחנו לא נולדות פמיניסטיות, רובנו הופכות לכאלו אחרי שנחשפנו לאי צדק צורם או לחוסר שיוויון שזועק אלינו ליצור שינוי. אחרי שראינו תקרות זכוכית, הבדלי שכר, ונשים שחוששות להשמיע את קולן. אחרי שפגשנו אנשי צוות שפונים לנשים בשם ״מאמל׳ה״ או ״בואי חמודה״, או שסתם בודקים אותן ללא קבלת אישור. חשוב שמיילדות, רופאות ודולות יכירו תיאוריות העוסקות בזכויות נשים ובדיכוי נשים. חשוב שיבינו הטייה מגדרית מהי. אנחנו סוכנות של שינוי. כשנבין טוב יותר את התמונה הגדולה, כיצד איפה ואיך מתרחשת ההטייה, היכן וכיצד נוצר אי הצדק. זה עדיין קורה יום יום, במרחב הציבורי והביתי, בכל מרפאה ובית חולים ... כשנדע לזהות, נוכל לשנות.
כשעומדים באוניברסיטת חיפה למעלה ומביטים אל הים אפשר ממש להרחיב את נקודת המבט. תודה לכן סימון דה בבואר, אדריאן ריץ׳, שרה כהן-שבוט, רות פרסר ויפעת מצנר חרותי, גרמתם לי להסתכל אחרת על העולם, לענבל הרפז האהובה ולכל חברי לתוכנית. קדימה יש המון דברים לתקן. "...מאפיינו הייחודי של מצב האישה הוא שבהיותה בעלת חירות העומדת ברשות עצמה, ככל יציר אנוש, היא מגלה את עצמה ומגדירה את עצמה בעולם שבו גברים מכריחים אותה לתפוס את עצמה כאחר...״ סימון דה בבואר.
